מהי טענת אליבי – במקום אחר הייתי:

מקור המילה אליבי הינו מהמילה הלטינית ALIBI  שפירושה: במקום אחר למעשה טענת אליבי היא טענת הגנה שטוען חשוד או נאשם בביצוע עבירה פלילית לפיה בזמן העבירה המיוחסת לו היה במקום אחר מהמקום שבו התרחשה בפועל העבירה ומשכך אין כל בסיס לחשד שאותו עבירה בוצעה על ידו. 

המשפט הפלילי נפתח בהקראת כתב האישום לנאשם ובשלב הזה הנאשם יכול להעלות טענות מקדמיות. לאחר ההקראה הנאשם צריך להשיב לאישום המיוחס לו, כלומר למסור את עמדתו בנוגע לעובדות המיוחסות לו בכתב האישום. במידה והיה לנאשם טענת אליבי זהו המקום הטבעי להעלותה. 

את הטענה יש להעלות בהזדמנות הראשונה, בשלב התשובה לאישום מהטעם של יעילות הדיון ולברר את הטענה באופן מידי ולא לאחר שמיעת העדים, שכן במידה והיא מתקבלת המשך הדיון מתייתר.

מהותה של הטענה כפי שעולה מע"פ 6289/94:"טענת אליבי הינה טענת הגנה מיוחדת: אין היא מסתפקת בהצבת ספק לצד עדותם של העדים המזהים את הנאשם כמי שעשה את המעשה אלא שהיא מזמינה את בית המשפט לקבוע ממצא פוזיטיבי, השולל לחלוטין את האפשרות שהנאשם הוא אותו אדם. בשל אופיה ניתן לטענת האליבי מעמד מיוחד מן ההיבט הדיוני – הנאשם נדרש להציגה בפתח הדיון ואילו מן ההיבט הראייתי – אין הנאשם יכול להסתפק בעדותו."

טענת האליבי מצויה בס'152 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב)  – תשובת הנאשם לאישום: 

(א) לא בוטל האישום מכוח טענה מקדמית, ישאל בית המשפט את הנאשם מה תשובתו לאישום; הנאשם רשאי שלא להשיב, ואם השיב, רשאי הוא בתשובתו להודות בעובדות הנטענות בכתב האישום, כולן או מקצתן, או לכפור בהן, וכן לטעון עובדות נוספות בין אם הודה כאמור ובין אם לאו; השיב הנאשם באחת הדרכים האמורות, רשאי בית המשפט לשאול אותו שאלות, ובלבד שהשאלות לא יחרגו מהדרוש להבהרת תשובת הנאשם; תגובת הנאשם יכול שתיעשה על ידי סניגורו.

(ב)  הימנעות הנאשם להשיב לאישום או לשאלות בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה; בית המשפט יסביר לנאשם את תוצאות הימנעותו.

(ג) בית המשפט יסביר לנאשם שאם ברצונו לטעון טענת "במקום אחר הייתי" – כטענה יחידה או בנוסף לאחרות עליו לעשות כן מיד, ויסביר לו את תוצאות הימנעותו מלעשות כן, כאמור בסעיף קטן ד, הכל זולת אם ראה בית המשפט שאין מקום לטענה האמורה. 

(ד) משלא טען הנאשם מיד "במקום אחר הייתי", או שטען ולא ציין את המקום האחר, לא יהיה רשאי להביא ראיות בין עדות עצמו ובין ראיות אחרות – כדי להוכיח טענה כאמור אלא ברשות בית המשפט.

(ה) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של הנאשם לפי סעיף 153 לחזור בו מהודיה בנוכחותו במקום ביצוע העבירה, או לשנות מחובת הראיה שעל התביעה. 

חובה להעלות מיד לאחר תשובת הנאשם לאישום ולפרט את המקום האחר. העלאת טענה בשלב מאוחר יותר טעונה בקבלת רשות מבית המשפט. במידה וטענת האליבי מתבררת כשקר יש לה משקל כבד בהכרעת הדין – נחשבת לסיוע. 

בעניין תפ"ח ( מחוזי ב"ש) 975/04 מדינת ישראל נ' פלוני – הסנגור בסיכומיו העלה טענת אליבי וטען שבזמן ביצוע העבירה הנאשם לא יכול היה להיות בת"א שכן היה באותו יום באשדוד. הכלל הוא, כי המועד להעלאת טענת אליבי הוא בעת תשובת הנאשם לאישום בהתאם לסעיף 152 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי, ומשלא עשה כן יהיה רשאי להביא ראיות אלא ברשות בית המשפט. הסנגור העלה את טענת האליבי רק בשלב הסיכומים ובלי אישור בית משפט, ולכן בית המשפט דחה את טענתו וקבע כי באישום זה יש די ראיות להוכחת אשמתו של הנאשם.

בעניין ע"פ 4743/22 –טענת האליבי לא הוכחה לנוכח הצטברות הראיות ועל הנאשם היה לעלות טענת אליבי מפורטת בחקירתו, בתשובה לכתב האישום אולם רק בעדותו המערער טען לראשונה שבזמן האירוע הוא שהה בחתונה משפחתית ולא הביא עד אחד או ראיה המעידה על קיום האירוע באותו מועד.

המערער שמר על זכות השתיקה בחקירתו, לא העלה טענת אליבי בהזדמנות הראשונה ולצד כל זה הצטברות של מספר ראיות עצמאיות ובלתי תלויות שבניהן ראיית הDNA משכך בית המשפט דחה את הערעור.

העלאת הטענה בשלב החקירה – הימנעות מלטעון טענת אליבי במהלך החקירה המשטרתית תוך שמירה על זכות השתיקה, הופכת אותה לעדות כבושה. במידה והנאשם לא מעלה את טענת האליבי בחקירה היא שוללת ממנו את האפשרות לתת מענה למסקנות המתחייבות לחובתו מראיות התביעה. 

כאשר חשוד הנתון במעצר מעלה טענת אליבי, על המשטרה לחקור טענתו כדי לאשרה או להפריכה. מטרת החקירה אינה מציאת ראיות להרשעתו של החשוד אלא איסוף ראיות לחשיפת האמת. 

בתפ"ח (ת"א – יפו) 5052/99 מדינת ישראל נ' אחמד מזייד נאמר כי שלב התשובה לכתב האישום הוא השלב הראוי להעלות טענת אליבי במהלך המשפט הפלילי, לאחר הגשת כתב אישום. אולם בשלב החקירה, ראוי להעלותה בהזדמנות ראשונה אחרת רשאי בית המשפט לראותה כטענה כבושה. 

ת"פ 5976/01 מדינת ישראל נ' טאהא – 

כידוע טענת "אליבי" הינה טענת הגנה שטוען חשוד או נאשם בביצוע עבירה, שלפיה בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו היה במקום אחר מזה שבו התרחש מעשה העבירה ועל כן אין בסיס לחשד שאותו מעשה נעשה על ידו. 

במקרה דנן, הנאשם העלה טענת אליבי לפיה לא נטל חלק במשחק הכדורגל וטענתו נתמכה בדוח מטעם איגוד השופטים שיש בו לכאורה כדי להצביע על העובדה שהוא לא נטל חלק במשחק במועד שצוין בכתב האישום. 

יוגש כי הנאשם העלה את טענתו רק לאחר הכרעת הדין המרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הנאשם טען בסיכומי ההגנה כי הוא לא מצא לנכון להזכיר בפני חוקריו את העניין משום הלחץ הרב והאיומים הבלתי כשרים של השוטרים שאמרו לו שהוא ייעצר אם לא יודה.

למעשה ראוי להעלות טענת אליבי כבר בשלב החקירה במשטרה בכדי לאפשר לה לבחון את הטענה בכדי לאמתה או להפריכה. והעלאת טענת אליבי בשלב מאוחר יותר של הדיון מקשה על תפקידה של התביעה לבדוק את הטענה מבעוד מועד, להכין ראיות להפרכתה או לבטל את האישום. 

מטרתה של החקירה המשטרתית היא לא רק למצוא ראיות כדי להרשיע את החשוד אלא גם למצוא ראיות כדי לחשוף את האמת בין אם היא תוביל לזיכוי או הרשעה של הנאשם. אם טענת אליבי של הנאשם תימצא נכונה יהיה בה להימנע מלהגיש כתב אישום אולם אם היא תימצא כוזבת יש בה כדי לסייע לטענות התביעה. 

במקרה דנן, על אף התמיהות הרבות לעניין מועד העלאת טענת אליבי ודוח השיפוט שהציג הנאשם, ניתן להצביע על קיומה של אפשרות שהנאשם לא נטל חלק במשחק הכדורגל כאמור בכתב האישום. בית המשפט קבע כי מוטב לזכות את הנאשם מחמת הספק מאשר להרשיעו. 

ת"פ (ת"א השלום) 3153/01 מדינת ישראל נ' חדד רחמים – 

הסנגור העלה טענת אליבי במועד לשמיעת פרשת התביעה אשר לפיה במועד הנקוב בכתב האישום הנאשם שהה בדירת חברתו בחולון. הסנגור הסביר כי שותפו שייצג את הנאשם לא היה ער לטענת אליבי קודם לכן.  בית המשפט קבע כי עדות הנאשם אינה אמינה ומדובר בטענת אליבי שנכבשה במשך למעלה משנה והועלתה באיחור רב. הנאשם גם לא העלה את טענת האליבי  במשטרה וגם לא במועדים שקדמו להוכחות.

משכך, כבישתה של טענת אליבי והעלתה במועד מאוחר יותר מעוררת דרך קבע מחלוקת הן לעניין התרת הבאת ראיות להוכחתה והן לעניין משקלה הראייתי. העלאת טענת אליבי בהזדמנות הראשונה מאפשרת לתביעה לבדוק אותה בעוד מועד, להכין ראיות להפרכתה, או לבטל את האישום אם יש בה ממש. לעומת זאת, התמשכות ממשוכת בהעלאת הטענה מקשה על התביעה לברר את נכונותה ועשויה להופיע כגרסה שנבדתה לצורכי המשפט. 

למרות זאת, נפסק לא פעם כי ראוי להיעתר לבקשה מאוחרת לאפשר העדת עדי אליבי בהתאם לבע"פ 4006/93 נוריאל נ' מדינת ישראל – 

"חובת בית המשפט להוציא דין אמת לאמיתו, גוברת על השיקולים שהביאו את המחוקק לדרוש מהנאשם לטוען טענת אליבי כבר בשלב תשובתו לאישום, שבעיקרם באו לאפשר לתביעה לכלכל את צעדיה ועמדתה נוכח טענת האליבי שמעלה הנאשם".. 

ולעניין טענת האליבי בית המשפט קבע כי טענתו מעלה ספקות של ממש ובכל הנוגע למיקומו של הנאשם לא ניתן לקבל את דברי הנאשם ואת דברי העדה ולסמוך עליהם כמספקים  בסיס ממצא לזכותו של הנאשם. ולבסוף בית המשפט גזר את דינו.

נטל הוכחת טענת אליבי – 

על פי  טיבה טענה של אליבי היא טענת הגנה אולם הנאשם לא נושא לגביה בנטל השכנוע אלא בנטל הבאת הראיות בלבד. דין האליבי כדין כל עובדה אחרת שטוען הנאשם בכוונה להשמיט את הבסיס מתחת לקיומה של גרסת התביעה בדבר אחריותו לביצוע העבירה. 

מספיק אם הנאשם יקים ספק שמא היה במקום אחר כדי להינות מטענת אליבי ואין הוא חייב להוכיח טענתו בעמידה במאזן ההסתברויות.

וכך נאמר בעניין זה בע"פ 347/88 :" נאשם הטוען טענת אליבי צריך להוכיח את טענתו או לעורר ספק סביר בלבו של בית המשפט אם אמנם הוא זה שביצע את המעשים המיוחסים לו". בנוסף בעניין תפ"ח 1021/06 נאמר:" על מנת שתתקבל טענת אליבי, מוטל נטל הראיות על הנאשם. אולם די שיעורר ספק סביר לגבי האפשרות כי אכן נכח במקום אחר על מנת שתעמוד הטענה לימינו". 

הפרכת אליבי – 

כאשר הנאשם מעלה טענת אליבי, התביעה רשאית לנסות להפריך אותה בשתי הזדמנויות: 

• במסגרת פרשת התביעה
• במסגרת ראיות הזמה 

בעניין זה ההלכה אומרת כי על המאשימה להוכיח את גרסתה לפני שהיא מסיימת את פרשת התביעה. בשלב זה עליה להוכיח את כל האלמנטים של העבירה ולהביא ראיות כדי לתמוך בעדויות הנזקקות לתמיכה. היא לא תורשה מחוץ להזדמנות זאת להביא ראיות. 

ראיות הזמה – ראיות כאלו כוללות עדויות אשר באות להפריך מבחינת מהימנות את גרסת הנאשם ומושמעות לאחר סיום פרשת ההגנה. הרשות להביא אותם מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין. 

תפ"ח 44856-08-22 מדינת ישראל נ' בלאה חמאיסה (בית המשפט בב"ש ניתן ביום 29.1.24) – בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המאשימה לזמן עדת הזמה מטעמה בתחום עדות נאשם. הנאשם טען בעדותו טענת אליבי לפיה בלילה אירוע דודתו העירה אותו וסיפרה לו שדוד שלו טוען כי הנאשם ירה בבית. לאור עדותו המאשימה ביקשה לזמן את הדודה כעדת הזמה. 

הסמכות להתיר הבאת ראיות הזמה מוסדר בסעיף 165 לחסד"פ אשר קובע כי ראיות הזמה יוצגו כאשר ההגנה מעלה טענות שהתובע לא יכול היה לצפותן מראש או כאשר הדבר דרוש להוכחת עובדות שהנאשם חזר בו מהודייתו בהן לאחר סיום פרשת התביעה. 

במקרה דנן, הנאשם טען כי ישן במיטתו בעת האירוע וכן גרסת הדודה המפריכה את טענתו היו מצויות בחומר החקירה ועל המאשימה היה להכניס את שמה של הדודה לרשימת עדי התביעה ומשכך לא ניתן לומר כי התביעה הופעתה מגרסת הנאשם. בנוסף, קיים גם קושי בהתנהלות ההגנה בכך שבחרה לא לפרט את טענת האליבי בתחילת המשפט כפי שהיא נדרשת לעשות בהתאם לסעיף 152 (ג) +(ד). 

לאור הגרסה שהנאשם העלה במהלך עדותו, עדותו של הדודה היא חיונית ביותר לבירור האמת. בית המשפט מצא להעתר לבקשה החלופית של המאשימה ולהזמין את העדה כעדה מטעם בית משפט. משלא הובאה על ידי הצדדים, לבית המשפט יש סמכות לזמנה לעדות ביוזמתו בהתאם לסעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי. 

אין באמור לשמש כייעוץ משפטי שכן כל מקרה נבחן לגופו. אתם או יקירכם הסתבך עם החוק?

היוועצות עם עורך דין פלילי מנוסה בשלב מקדמי יכולה לעשות את ההבדל בין חקירה "רגילה" שבסופה התיק ייסגר בלא כלום, ובין "הפללה עצמית" שתוביל למעצר במקרה הטוב, ובמקרה החמור יותר – לכתב אישום. אם גם אתם אדונים לגורלכם – פנו אלינו עכשיו או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם האפשרי. נשמח ללוותכם, לייצג להכווין ולפתור את הסוגייה המשפטית על הצד הטוב ביותר. בטוחני כי נבצע את הליווי והייצוג ברמה הגבוהה ביותר, ולשביעות רצונכם.

הנה הטלפון הישיר שלי:050-7719770 , התקשרו עכשיו ללא דיחוי, או שילחו הודעה בכל שעה: WhatsApp, אנו כאן בשבילכם. 

ראו עוד: אודות המשרד | שירותי המשרד | ההליך הפלילי | משרדנו בתקשורת | שאלות ותשובות | בלוג פלילי | המלצות | צור קשר