במצב שבו אדם מזוכה, בית המשפט קובע כי נמצא שהוא לא אשם בביצוע המעשים המיוחסים לו. לעומת זאת, "באי הרשעה" בית המשפט קובע כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו, אך בית המשפט עושה עמו חסד ונמנע מלהרשיע אותו בעבירה פלילית.
הרשעה פלילית היא אירוע מהותי ובעל השפעה אדירה על חיי אדם המורשע בפלילים. בנוסף ה"כתם" של הרשעה בפלילים, הוא עונש בפני עצמו המלווה את המורשע בהרבה היבטים בחייו ולמשך זמן, החל מסטיגמה חברתית ועד להגבלה של ממש במציאת מקומות עבודה וכיוצא בזה. לכן, להבדיל מזיכוי, מי שבוטלה הרשעתו יישא בענישה קלה יחסית אך לא תהיה לגביו הרשעה פלילית ולא רישום פלילי או תיק פלילי. כתוצאה מכך מאפשרים לאותו אדם, מצד אחד לשאת בעונש על מעשיו השגויים, ומצד שני, להמשיך במסלול חייו ללא הסטיגמה או ההשלכות של רישום פלילי.
חקיקה רלוונטית:
כלל היסוד– אדם אשר נמצא אשם בביצוע עבירה פלילית – יורשע בביצועה. כאשר מדובר בקטינים הכלל הוא הפוך – אי הרשעה, והחריג לכלל הוא הרשעה.
חריג לכלל–
1.ס'72 (ב) לחוק העונשין – "קבע בית המשפט שנאשם ביצע עבירה אך לא הרשיעו, רשאי הוא לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה בתוך תקופה שיקבע בית המשפט ושלא תעלה על שנה אחת".
2.ס'192א לחוק סדר הדין הפלילי ביטול הרשעה- "הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור."
3.ס'1 (2) לפקודת המבחן- קובע שבית המשפט רשאי ליתן צו מבחן לנאשם מבלי להרשיעו כפוף לקבלת תסקיר שירות מבחן.
הסדר טיעון וקבלת תסקיר-
במקרים מסוימים הסנגור יפעל מראש עם רשות התביעה במסגרת הסדר טיעון, כי במידה ויתקבל תסקיר חיובי משירות המבחן על אודות הנאשם, התביעה לא תתנגד לאי הרשעתו של הנאשם. יש לציין כי בית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון אולם ברוב המקרים הוא מאמץ את הסדרי הטיעון. יש אפשרות לסכם עם התביעה כי ההליך יסתיים ללא הרשעה עוד לפני הגשת כתב האישום, במסגרת הליך שימוע פלילי.
כדי שבית המשפט יחליט בעניין אי ההרשעה הוא מפנה את הנאשם לקבל תסקיר, שהינו חוות דעת כתובה מטעם שירות המבחן. נציג שירות המבחן ייפגש עם הנאשם או יפנה אותו להליך טיפולי כזה או אחר, וזאת כדי להחליט האם הוא "ראוי" לסיים את ההליך שנפתח כנגדו באי הרשעה. במקרה כזה – שירות המבחן יבוא בהמלצה להימנע מהרשעת הנאשם, לרוב לאחר הליך טיפולי שעבר הנאשם וכפוף להטלת שירות לתועלת הציבור.
במקרים מסוימים אף אם שירות המבחן לא בא בהמלצה כאמור להימנע מהרשעת הנאשם, קרי הוא ממליץ להרשיעו – סנגור טוב יכול לשכנע את ביהמ"ש להימנע מהרשעה אף בניגוד לעמדת שירות המבחן.
פסק הדין המנחה בעניין סיום הליך באי הרשעה-
בפסק הדין ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל , דובר על עובדת רשות המיסים שקיבלה שוחד, ובשל כך הועמדה לדין פלילי בבית משפט שלום. בית המשפט בחר שלא להרשיע אותה בשל הנזק שההרשעה עלולה להסב לה, המדינה בחרה לערער על כך. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והרשיע את כתב. בגלגול שלישי התיק הגיע לבית משפט העליון אשר דן בטעמים המצדיקים הימנעות מלהרשיע.
בית המשפט העליון קבע את המבחנים הנוגעים לעניין אי הרשעה של נאשם. על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים על מנת שתתאפשר אי הרשעה. ראשית, ההרשעה עשויה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם וכך גם במשלח ידו. שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים ובאינטרס הציבורי.
הסנקציות שניתן להפעיל במקביל לסיום ההליך באי הרשעה-
עצם העובדה שההליך הסתיים באי הרשעה אינה אומרת שעל הנאשם לא יוטל שום עונש או הגבלה. ברוב מקרים במקביל לאי הרשעה, יוטלו גם שירות לתועלת הציבור, צו מבחן, התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה ופיצוי למתלונן. מהצד השני, לא ניתן להטיל על נאשם שההליך נגדו הסתיים ללא הרשעה: מאסר בפועל, קנס, מאסר על תנאי.
