עבירות השוד

מהי עבירת השוד? 

שוד הוא גניבה הנעשית תוך שימוש באלימות והפחדה. עבירה זו משלבת פגיעה בזכות קניין עם פגיעה בחיים בגוף ובחירות ולכן הענישה בגינן גובה יותר מאשר בעבירות גניבה רגילות. אדם אשר הורשע בעבירת שוד צפוי לעונש מאסר בפועל של 14 ועד 20 שנים. 

חוק העונשין מגדיר את עבירת השוד בס'402: 

א)  הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד – מאסר ארבע-עשרה שנים.

(ב)  היה השודד מזויין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או שהיה בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו הוא פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו, דינו – מאסר עשרים שנים.

ניסיון שוד ס'403- :" התוקף אדם לשם שוד, דינו – מאסר שבע שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות כאמור בסעיף 402(ב), דינו – מאסר עשרים שנים. " 

מה ההבדל בין עבירת השוד לעבירת הגניבה?

עבירת שוד היא למעשה עבירת גניבה לכל דבר ועניין. עולה השאלה באילו מקרים יהיה ניתן להרשיע אדם דווקא בעבירת שוד ולא בעבירת גניבה? התשובה תלוי במרכיב האלימות הנלווה לעבירות השוד. 

במידה ומסגרת ביצוע העבירה בסמוך לה או לאחריה היא מעורב מבצע הגניבה בעבירת אלימות כלפי קורבנותיו- ניתן יהיה לסווג את עבירת הגניבה בתור שוד. במילים אחרות, אם לעבירת הגניבה נלווה מעשה אלימות שבוצע לטוב לקיחת רכוש ניתן יהיה לסווג את העבירה בתור שוד בכפייה. 

איך ניתן להרשיע אדם בעבירת השוד? 

כדי להרשיע אדם בעבירת השוד יש להוכיח הוכחה של קשר סיבתי בין פעולת הגניבה ובין מעשה האלימות שביצע ואת קיום הקשר בין שתי העבירות האלו. מספיק שמעשה הגניבה ילווה באיום באלימות כדי שניתן יהיה להרשיע את הנאשם בביצוע שוד. 

מהי "חזקה תכופה"? 

רבים מהאנשים סוברים כי אם אין מספיק עדים שראו את מעשה השוד מקטין את יכולת בתי המשפט להרשיע את הנאשם ללא ראיה ישירה. אולם עומדת לרשות בית המשפט "חזקה תכופה" שהינה חזקה משפטית אשר יוצרת מצב שבעובדה הקובע כי הימצאות חפץ שאותר זמן קצר לאחר מעשה הגניבה, ברשות החשוד מורה על זיקה בין החשוד לב ין הגניבה. וברגע שהמאשימה מפעילה את החזקה היא פטורה מלהביא ראיות ישירות. 

מה ההבדל בין שוד רגיל לבין שוד בנסיבות מחמירות?

עבירת השוד בנסיבות מחמירות מצויה בס'402(ב) לחוק העונשין ועבירת השוד הרגילה מצויה בסק402 (א). בעבירת השוד בנסיבות מחמירות מדובר על מצב שבו השדוד הצטייד בנשק או במכשיר שיש בו כדי לסכן אדם או שהשודד חבר בחבורה או אם לפני ביצוע עבירת השוד, תוך כדי או בתכוף לאחר ביצוע העבירה נפצע אדם כתוצאה מהשוד ומשימוש באלימות כלפיו. בנוסף, העונש קבוע לצד עבירה זו הוא עד עשרים שנות מאסר. 

בע"פ 1964/16 בית המשפט העליון דן בהבחנה בין עבירות שוד רגילות לבין עבירות שוד בנסיבות מחמירות. כב' השופטת ענת ברון קבעה כי על בית המשפט לשקול את מידת חומרתה של האלימות שבה נקט השודד וכי עצם השימוש באלימות לא מהווה אפריורי נסיבה חמורה כאמור בס'402(ב) לחוק. לכן, כדי לקבוע אם מדובר בעבירה מסוג נסיבות מחמירות על בית המשפט לתת את הדעת לחומרתה של האלימות שננקטה. 

מהי עבירת הגניבה?

עבירת הגניבה היא מצב בו אדם נוטל דבר ערך מחזקת בעליו החוקיים ללא שניתנה לו הסכמה לכך או ללא ידיעתו של בעל הנכס. הסעיף מגדיר כי הגניבה מבוצעת כמעשה מרמה מבלי שהזכות על הנכס נלקחה בתום לב ומתוך רצון לשלול את החפץ לצמיתות מבעליו החוקיים. 

למעשה, החוק קובע כי לכל אדם ישנה זכות בסיסית לקניין משלו, ולפיכך עבירת הגניבה מהווה פגיעה ישירה בזכויות היסוד של האזרח. עבירת הגניבה יכולה להתבצע בנכס ממשי או מופשט. 

עבירת הגניבה הקלאסית  מוגדת בס'383 לחוק העונשין: 

א)  אדם גונב דבר אם הוא –

(1)   נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;

(2)   בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.

(ב)  לענין גניבה לפי סעיף קטן (א) אין נפקא מינה שהנוטל או השולח יד         הוא חבר דירקטוריון או נושא משרה בתאגיד שהדבר שייך לו, ובלבד ששאר הנסיבות מצטרפות כדי גניבה.

(ג)   לענין גניבה –

(1)   "נטילה" – לרבות השגת החזקה –

(א)   בתחבולה;

(ב)   בהפחדה;

(ג)    בטעות הבעל ובידיעת הנוטל שההחזקה הושגה כך;

(ד)    במציאה, אם בזמן המציאה מניח המוצא שאפשר באמצעים סבירים לגלות את הבעל;

(2)   "נשיאה" – לרבות הסרת דבר ממקומו, ובדבר המחובר – הסרתו לאחר ניתוקו הגמור;

(3)   "בעלות" – לרבות בעלות חלקית, החזקה, זכות החזקה או שליטה;

(4)   "דבר הניתן להיגנב" – דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם, ובמחובר למקרקעין – לאחר ניתוקו מהם.

דין הגנוב ס'384:" הגונב, דינו – מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע לגניבה עונש אחר מחמת נסיבותיה או מחמת טיבו של הדבר שנגנב."