מהו כתב אישום- כתב האשמות בו המדינה מאשימה את הנאשם על כך שעבר על חוק מחוקי המדינה. "אין רלוונטיות" לנפגע העבירה (אינו צד להליך) מאחר ומי שהפר חוק מחוקי המדינה – המדינה היא זו ש"תובעת" אותו על כך שהפר חוק מהחוקים שחוקקה. למעשה כתב האישום מסמל את קו פרשת המים – בין סיום החקירה ואיסוף כלל הראיות – לבין תחילת ההליך הפלילי בבהמ"ש.
כתב האישום מוגש לבהמ"ש במידה ובסיום החקירה במשטרה, הפרקליטות או התביעה מחליטות כי ישנן מספיק ראיות בכדי שניתן יהיה להעמיד את החשוד לדין אשר הפך לנאשם.
בגוף כתב האישום המדינה מנמקת מהי המסכת העובדתית המיוחסת לחשוד שהפך לנאשם, מהן העבירות המיוחסות לו, ומי הם העדים אשר בעזרתם יוצגו הראיות וינוהל המשפט. למעשה על המאשימה (המדינה) להוכיח כי הנאשם אכן ביצע עבירה פלילית ברמת וודאות מאד גבוהה. במידה והנאשם, באמצעות סנגורו מצליח להטיל ספק בעובדות ובעדים, יכול ביהמ"ש לזכות את הנאשם, או לפחות להפחית באופן ניכר בעונשו.
החוק מגדיר "כתב אישום" בס' 67 לחסד"פ: "אדם שיש להעמידו לדין יגיש עליו תובע כתב אישום לבית המשפט". יחד עם כתב האישום הנאשם מקבל זימון לדיון בבית המשפט, והוא חייב להתייצב, אחרת ביהמ"ש יכול להורות כי יוצא נגדו "צו הבאה".
מהן העילות לביטול כתב אישום;
לפני הגשת כתב האישום -במסגרת שימוע:
ניתן וראוי להפנות את תשומת לב הפרקליט המטפל למספר פרמטרים כדלהלן.
- חוסר עניין לציבור- לפני הגשת כתב אישום על הפרקליט ללמוד את תיק החקירה ולהתרשם מקיומם של שני קריטריונים:
- ראיות- קיימות ראיות מספיקות להעמדת החשוד לדין.
- עניין לציבור- יש אינטרס ציבורי בניהול ההליך נגד החשוד.
- הסדר מותנה– בעבירות מסוג עוון ישנה אפשרות לסגור את התיק בהסדר מותנה. ההליך מעוגן בס'67א לחסד"פ ומאפשר לתובע משטרתי או פרקליט לסיים את התיק מחוץ לבית המשפט.
לאחר הגשת כתב אישום:
ניתן לפעול במקביל מול ביהמ"ש ומול המאשימה.
- זיכוי! –לאחר תחילת ניהול הוכחות וסיכומים – בהכרעת דין ביהמ"ש יכול להחליט לזכות את האנשם מכלל האשמות או מחלקן. ולעיתים באמצע ניהול ההוכחות המאשימה מבינה כי קו התביעה קורס, עדיי התביעה נשברו על דוכן העדים, שיקרו, הגזימו בעדותם וכי עדותם אינה טובה, ומנגד הנאשם עצמו יכול להעיד היטב ולספק גרסה סבירה לקרות האירועים אשר מזכים אותו מאחריות פלילית, ובשל כך עוד בטרם סיום הליך ההוכחות המאשימה עשויה לבקש לחזור מכתב האישום.
- היעדר שימוע- חשוד שנחקר במשטרה בחשד לביצועה של עבירה מסוג פשע זכאי להליך שימוע טרם הגשת כתב האישום. זכות זו קבועה בס' 60א לחוק סדר הדין הפלילי. ראשית, שולחים לנחקר "מכתב יידוע לחשוד" ומעדכנים אותו בזכות השימוע. לאחר מכן התביעה תאפשר לעורך הדין להעתיק את חומר הראיות ולהתכונן לשימוע. ככל שזכות השימוע לא ניתנה לנאשם כחוק – ביהמ"ש יכול לרפא את הפגם או על ידי ביטול כתב האישום, או על ידי קיום זכות השימוע במועד מאוחר לאחר הגשת כתב האישום.
כאשר מדובר על עבירות עוון שהעונש לצד העבירה הוא נמוך משלוש שנות מאסר, ואין כל חובה על המאשימה להימנע מהגשת כתב אישום. אולם יחד עם זאת סנגור טוב ייזום על דעת עצמו הגשת בקשה כזו בצירוף מסמכים רלוונטיים המעידים על אופיו הטוב של החשוד ואף מבלי להידרש לחומר הראיות הקיים בתיק. ( בשלב זה איננו זכאים לקבל את החומר הראייתי מאחר ומדובר בעבירת עוון).
- הסדר מותנה– בעבירות מסוג עוון ישנה אפשרות לסגור את התיק בהסדר מותנה. ההליך מעוגן בס'67א לחסד"פ ומאפשר לתובע משטרתי או פרקליט לסיים את התיק מחוץ לבית המשפט. גם במקרה בו התיק כבר הוגש לבהמ"ש (כתב אישום) במקרים מסוימים ניתן להסיטו למסלול של הסדר מותנה בוכך לסיים את התיק מחוץ לכותלי ביהמ"ש.
- ס'149 לחסד"פ טענות מקדמיות- ההליך הפלילי נפתח בהקראת כתב האישום על ידי בית המשפט לנאשם. ובשלב הזה הנאשם יכול לטעון טענות "מקדמיות" שאותן יש לטעון בתחילת המשפט. במידה ובית המשפט קיבל טענה מקדמית הוא יכול או למחוק את כתב האישום או להחליט בנוגע לפעולות שינקטו מעכשיו לאור הטענה המקדמית. טענות מקדמיות קבועות בס'149 לחוק סדר הדיו הפלילי.
סעיף 149 טענות מקדמיות – לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון, טענות מקדמיות, ובהן –
(1) חוסר סמכות מקומית;
(2) חוסר סמכות ענינית;
(3) פגם או פסול בכתב האישום;
(4) העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה;
(5) זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום;
(6) משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום;
(7) חסינות;
(8) התיישנות;
(9) חנינה;
(10) הגשת כתב אישום או ניהול ההליך עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
אלו הן הטענות המקדמיות אותן יכול הנאשם לטעון, ולרוב רצוי בתחילת משפטו:
- חוסר סמכות מקומית– מעלים טענה זו כאשר המשפט מתקיים בבית המשפט אשר אינו מוסמך לדון מבחינה גיאוגרפית. הדיון צריך להתנהל באזור השיפוט בו התבצעה העבירה או באזור השיפוט שבו מתגורר הנאשם. טענה זו יש לעלות בתחילת המשפט ובהמשך הסנגור יוכל לטעון אותה רק ברשות בית המשפט. במידה ובית המשפט יקבל את הטענה, הדיון יועבר לבית משפט אחר.
- חוסר סמכות עניינית- מעלים טענה זו כאשר הגישו כתב אישום לבית המשפט שאינו מוסמך לדון בעניין לפי חוק הסדר הדין הפלילי . למשל אם מדובר בעבירה קלה והגישו את כתב האישום לבית המשפט המחוזי – התיק צריך לעבור לשלום. או אם מדובר בעבירה קשה והגישו את כתב האישום לבית משפט שלום, שכן התיק צריך לעבור למחוזי. ועל בית המשפט מוטלת הסמכות לרפא את הפגם.
- פגם או פסול בכתב האישום- כאשר המדינה מגישה כתב אישום היא צריכה לעמוד במספר קריטריונים הקבועים בחוק. למשל, יש לציין בכתב האישום מהן העובדות המהוות עבירה, מהם סעיפי החוק שמיוחסים לנאשם. אי עמידה בפרטים אלו עשויה להוביל לביטול כתב האישום מחמת היותו פגום.
- העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה– לעיתים כתב האישום מנוסח באופן כזה שאינו מציין עבירה שבגינה ניתן להעמיד לדין פלילי או כאשר עבירה מסוימת מתבטלת מספר החוקים. במידה ובית המשפט יקבל את טענה זו כתב האישום יבוטל.
- זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נשוא כתב האישום– אין מעמידים לדין פלילי בגין אותה העבירה יותר מפעם אחת. כלומר, מעלים טענה זו כאשר אותו אדם נשפט בשל אותו המעשה בעבר. קבלת הטענה תוביל לביטולו של כתב האישום.
- משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום– יש לעלות טענה זו במקרים בהם הנאשם כבר תלוי ועומד משפטו בשל אותו מעשה ולכן לא ניתן להעמידו לדין. כפי שלא ניתן להעמיד לדין על מה שכבר היה כך גם לא ניתן להעמיד לדין על מה שעודנו קורה. כלומר, במצב שבו אדם מנהל משפט בגין עבירה כלשהי שביצע אי אפשר להתחיל הליך שוב בגין אותה עבירה משום שכבר קיים הליך שמטרתו למצות את דינו של הנאשם בגין אותם מעשים.
- חסינות– לא ניתן להעמיד לדין פלילי אשם שיש לו חסינות. כמו חסינות חברי כנסת המוקנית לו בהתאם לחוק חברי הכנסת. מטרת החסינות היא לאפשר לבעלי התפקידים לבצע את תפקידם בלי לחשוש מפני תביעות משפטיות עתידיות.
- התיישנות- לכל עבירה שמתבצעת יש פרק זמן ואם הוא חלף לא ניתן עוד להעמיד לדין פלילי בגינה. נושא זה מעוגן בס'9 לחסד"פ וכן בחוק ההתיישנות.
- חנינה– לא ניתן להעמיד לדין פלילי נאשם שקיבל בגין אותו מעשה חנינה מאת נשיא המדינה.
- הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית– מדובר על סעיף סל שטומן בחובו טענות כגון אכיפה בררנית, התמהמהות התביעה בהגשת כתב האישום. הסעיף מגלם בתוכו את דוקטרינת "הגנה מן הצדק". ובהתאם לכך, בית המשפט יורה על ביטולו של כתב האישום אם התנהגותה של הרשות פגעה אנושה בזכויותיו של הנאשם.
סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שאם הנאשם לא טען טענה מקדמית בתחילת המשפט הוא יכול לטעון אותה גם בשלב אחר של המשפט. למעט שלושה טענות חריגות שאולן יכול לטענות רק ברשות בית המשפט: חוסר סמכות מקומית, חוסר סמכות עניינת, פגם או פסול בכתב האישום.
ס'151 טענות מקדמיות בשלב אחר של המשפט– לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה, אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט, אולם לגבי הטענות המפורטות בפסקאות (1) ו-(3) לסעיף 149 אין הוא רשאי לעשות כן אלא ברשות בית המשפט.
האם אפשר להגיש כתב אישום מחודש אחרי חזרה מאישום?
לפי ס'94 לחוק סדר הדין הפלילי, כול עוד בוטל האישום בטרם מענה של הנאשם לכתב האישום, המאשימה יכולה להגיש כתב אישום מחדש ו/או לתקנו אף ללא אישור בית המשפט. אולם תוצאת חזרה מאישום לאחר מענה לאישום משמעותה זיכוי מאשמה כך שלא ניתן להגיש את כתב האישום מחדש וההליך הסתיים.
ס'94 תוצאות חזרה מאישום-
(א) חזר בו תובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום; חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום.
(ב) בהסכמת התובע והנאשם רשאי בית המשפט לבטל אישום, בכל עת עד להכרעת הדין, ודין הביטול יהיה כדין ביטול לפני תשובת הנאשם.
(ג) אישום שבוטל, לפי סעיף קטן (ב), לא יוגש מחדש אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה ומטעמים שיירשמו.
