ראיות נסיבתיות – כל מה שצריך לדעת
ראייה היא כינוי לדבר מה, בין אם פיזי ובין אם עדות של אדם מסוים, אשר יש בה כדי ללמד או להסיק מסקנה על אירוע שקרה. כאמור, בהליך פלילי ניתן להרשיע אדם רק כאשר הוכחת ביצוע העבירה הינה מעבר לכל ספק סביר. לכן יש צורך בראיות שיאשרו ויוכיחו את ביצוע העבירה.
תחילה הגוף המשטרתי יאסוף שלל ראיות שיעידו על ביצוע העבירה, או העדרה (במטרה להגיע לחקר האמת) ולאחר מכן הרשות התובעת תבחן את הראיות, אם יש די ראיות וסיכוי סביר להרשעה, הן יובאו בפני ביהמ"ש באמצעות כתב האשמות במטרה להרשיע את הנאשם.
תחום הראיות הוא הליך שלם אשר מוסדר בפקודת הראיות ודומה להרכבת פזל על ידי היחידה החוקרת.
ברוב המקרים נתקל בשני סוגים של ראיות: ראיה נסיבתית וראיה ישירה. למעשה, ראיה ישירה היא ראיה שמקשרת ישירות בין דבר אחד לדבר אחר. למשל – ראיה ישירה היא עדות של אדם אשר צפה באדם אחר מבצע פשע, ו/או הימצאותן של ראיות DNA בזירה. במילים אחרות, ראיה ישירה היא ראיה שקושרת באופן ישיר בין החשוד לביצוע העבירה.
מהי ראיה נסיבתית ?
ראיה נסיבתית הינה ראיה אשר לפיה ניתן להסיק מסקנה על טענה עובדתית. מדובר בראיה שלפיה אפשר להוכיח טענה, אך בשינוי ההקשר ניתן גם להפריח טענה. ראיה נסיבתית יכולה להיות בדמות עדות או שימוש בראיה פורנזית, למשל – טביעות אצבע של חשוד שתימצא על קופסת סיגריות בזירה, יכולה להיחשב כראיה נסיבתית מאחר ומדובר בראיה פורנזית אשר יכולה לנוע ממקום למקום ויכול כחשוד עבר שם במקרה והשליך את אותה קופסת סיגריות, מנגד טביעת אצבע של חשוד בזירה עצמה למשל בדירת המנוח (כשאין הכירות מוקדמת) יכולה להיות ראיה ישירה.
יש לציין כי ניתן להרשיע על בסיס ראיה נסיבתית, אך לעיתים יהיה צורך במספר ראיות כאלו ובתוספת ראייתית מסוג חיזוק, אשר ביחד ישלימו את התמונה בכללותה.
ניתן להרשיע אדם על סמך ראיות נסיבתיות בלבד גם כשאין כל ראיה ישירה –
בית המשפט העליון (ע"פ 3263/13 בן שטרית נ' מדינת ישראל) עמד על טיב הראיות הנסיבתיות:
" כפי שכבר צוין, על אף הקושי הטמון בראיות נסיבתיות אשר אין בהן כדי להוכיח באופן ישיר את הטעון הוכחה, בית משפט זה הטעים לא אחת כי כוחן אינו נופל מזה של ראיות ישירות, וכי ניתן לבסס הרשעה בפלילים בהתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד."
כלל ידוע הוא כי כוחן של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות ולכן ניתן לבסס עליהן הרשעה בפלילים, בלבד שניתן להסיק מהן מסקנה הגיונית אחת. בית המשפט העליון חזר ושינה הלכה זו במשך השנים, עד כי הפכה לכלל שאין עליו עוררין.
יחד עם זאת, יש קושי הטמון בהרשעה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, קושי הייחודי לראיות מסוג הזה והוא ההסתמכות על היסק ההגיוני והחשש מפני טעות אפשרית הקיימת על פי דרך זו. טרם הרשעת הנאשם, על בית המשפט ליתן את דעתו להסבר החלופי שסיפק הנאשם או כל הסבר סביר אחר המתיישב עם חפותו של הנאשם ולבחון אם יש בכך כדי לשלול את המסקנה המפלילה העולה מן הראיות.
כדי להתמודד עם הקושי האמור פותח בפסיקה מבחן לבחינת הראיות הנסיבתיות – "מבחן המסקנה הסבירה היחידה". מבחן זה מורכב ולכן הפסיקה מיישמת את "המבחן התלת-שלבי" להכרעה על סמך ראיות נסיבתיות. לאחר מכן, בית המשפט העליון צמצם את המבחן למבחן דו-שלבי ולפיו השלב השני והשלישי הופכים לאחד.
האם אפשר להרשיע אדם על סמך ראיות נסיבתיות ?
התשובה לכך היא חיובית. ברוב המקרים אפשר להרשיע אדם על סמך ראיות נסיבתיות, למעט עבירות מסוימות שבהן נדרש חיזוק ראייתי מסוג "סיוע". למשל בעבירה של המרדה או עבירה של מתן עדות שקר, מעבר לכך לרוב די בראיות נסיבתיות כדי להרשיע אדם בפלילים.
המבחן להרשעה על סמך ראיות נסיבתיות –
בשלב הראשון, נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשית עליה ממצא עובדתי, הסקת העובדות הרלוונטיות הנובעות מן הראיות הנסיבתיות. למשל, אם מצאו טביעות אצבע על החלק הפנימי של שער הגינה בבית שנפרץ, ייתכן שהן של הפורץ.
בשלב השני, נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה אם משקלן המצטבר של הראיות מוביל למסקנה מפלילה. בשלב זה תיערך בחינת התמונה הכוללת העולה ממכלול הראיות הנסיבתיות.
בשלב השלישי, מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר שעלול לשלול את המסקנה המפלילה האמורה הנאשם מתבקש לספק גרסה מזכה המתיישבת עם הראיות הנסיבתיות שהוצגו. בהחלט עלול להיות מצב כי ההסבר יהיה סביר בלתי מפליל לכול אחת מהראיות הנסיבתיות כשהיא ניצבת לבדה, אך הצטברותם יחדיו תביא למסקנה כי התרחיש המרשיע הוא האפשרות הסבירה היחידה.
כבוד השופט הנדל בפרשת קריאף, מציע לאחד את המבחן השני והשלישי מחשש להכבדה על הנאשם בנטל הוכחת חפותו וכמו כן מביע ביקורת לפיה במבחן התחלת שלבי יש ריכוך של נטל ההוכחה בפלילים, הרובץ על התביעה מתחילת ההליך ועוד סופו. גם בראיות אלו עדיין חובתה של התביעה להוכיח כי הם מובילות לתוצאה סבירה ויחידה שבכוחה להרשיע את הנאשם.
לכן, השופט הנדל מציע שני שלבים: השלב הראשון, קביעת ממצאים עובדתיים על סמך ראיות ישירות. השלב השני, על בית המשפט לבחון האם בכוחו של מצרף הראיות הישירות שנבחנו בשלב הראשון, להוכיח עובדות נוספות שלגביהן אין ראיות ישירות.
ראיה ישירה – להבדיל מראיה נסיבתית –
בשונה מראיה נסיבתית, ראיה ישירה היא ראיה שבה אין צורך במסקנה על ביצוע העבירה אלא ראיה חותכת שמעידה על ביצוע העבירה. למשל במצב שבו שוטר מזהה את רגע הירי ועדותו היא ראיה ישירה לביצוע העבירה. ראיה זו מקשרת בצורה ישירה בין נאשם לבין ביצוע העבירה.
אין באמור לשמש כייעוץ משפטי שכן כל מקרה נבחן לגופו. אתם או יקירכם הסתבך עם החוק?
היוועצות עם עורך דין פלילי מנוסה בשלב מקדמי יכולה לעשות את ההבדל בין חקירה "רגילה" שבסופה התיק ייסגר בלא כלום, ובין "הפללה עצמית" שתוביל למעצר במקרה הטוב, ובמקרה החמור יותר – לכתב אישום. אם גם אתם אדונים לגורלכם – פנו אלינו עכשיו או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם האפשרי. נשמח ללוותכם, לייצג להכווין ולפתור את הסוגייה המשפטית על הצד הטוב ביותר. בטוחני כי נבצע את הליווי והייצוג ברמה הגבוהה ביותר, ולשביעות רצונכם.
הנה הטלפון הישיר שלי:050-7719770 , התקשרו עכשיו ללא דיחוי, או שילחו הודעה בכל שעה: WhatsApp, אנו כאן בשבילכם.
ראו עוד: אודות המשרד | שירותי המשרד | ההליך הפלילי | משרדנו בתקשורת | שאלות ותשובות | בלוג פלילי | המלצות | צור קשר
