כיום, לדאבוננו בתחילת הליך הגירושין קיים מניע להגשת תלונת שווא על אלימות במשפחה.
אנו חשופים יותר ויותר לבני משפחה המוסרים תלונת שווא כנגד בני זוגם, זאת בכדי לנצל לרעה את הסנקציות המשפטיות הנתונות בחוק (צו הרחקה, צו הגנה, ענישה וכו') ובכך להביא ליתרון במאבק הגירושין, למשל: לסכל הסדרי ראייה, מזונות ובעיקר ל"נקום" בבן הזוג.
הגשת תלונת שווא על אלימות במשפחה
אלימות באשר היא מוגדרת כהתנהגות כוחנית, בין אם היא פיזית, נפשית או מינית. צעקות, שבירת חפצים, חבטות בקיר, איומים שונים, הטלת אימה על האדם, התעללות נפשית וכמובן, פגיעה פיזית – נחשבים לאלימות.
כאשר אנו מדברים על אלימות במשפחה, אנו מתייחסים למערכות היחסים הקרובות בין בני זוג, בין ילדים להורים, בין אחים וכדומה. בשונה מן העבר, כיום קיימים מספר חוקים העוסקים בכל הקשור לאלימות בתוך המשפחה והענישה הנלווית להם. למשל: בחוק העונשין, חוק הנוער, החוק למניעת הטרדה מינית והחוק למניעת אלימות במשפחה. חשוב לציין שחלק מחומרת העבירה היא שאלימות במשפחה עשוייה להגיע למצב של פגיעות חסרות תקנה ולפגיעות בתפקוד הנפגע ועל כן יש צורך בהגשת תביעות ביטוח סיעודי.
מתוקף החוקים הללו ניתן להפעיל סנקציות הקבועות בחוק:
צו הרחקה: צו המורה לאדם לא להתקרב לאדם אחר ובכך מונע את האפשרות להטרדה, מעקב, ליצירת קשר ושמירה על מרחק מסוים ממנו. כאשר מדובר בצו הרחקה לבן משפחה יש לכך מחיר נפשי קשה הנלווה להרחקה מהבית, בעיקר כשיש ילדים בתמונה.
צו הגנה: ע"פ החוק למניעת אלימות במשפחה, לבית המשפט הסמכות להוציא צו המגביל את בן המשפחה לבוא במגע עם קרוביו. צו הגנה אוסר על כניסה לדירה וכן, מטיל הגבלות ביצירת קשר ושמירה על מרחק מסויים.
ענישה פלילית: מדובר על האפשרות להטיל עונשי מאסר, שכן כיום ישנה מגמה להחמיר עם עבירות אלימות.
הגשת תלונת שווא על אלימות בין בני זוג או כלפי קטינים היא תופעה קשה ולמרבה הצער נפוצה בעיקר בהליכי גירושין וסכסוכים משפחתיים. בני משפחה מנצלים לרעה את קיומן של הסנקציות הקבועות בחוק, שלא לשם מטרות אלו הן נוצרו. אלא שתכליתן היא נקמה והתנכלות בבן משפחה על מנת להחליש את עמדתו המשפטית במאבק.
זה לא חייב להיגמר ככה…
