מהי עבירת הרצח?
עבירות הרצח הן העבירות החמורות ביותר בספר החוקים, לאור העובדה שמדובר במעשה של נטילת חיי אדם בכוונה תחילה- מעשה שאין ממנו דרך חזרה. עבירות אלו פוגעות בעקרון קדושת החיים של הפרט, שנחשב כערך עליון וקדוש, ולכן הינה אחת מהעבירות החמורות ביותר בחוק העונשין.
העונש המוטל על מי שהורשע בעבירת הרצח הוא מאסר עולם חובה, ללא מתן שיקול דעת לבית המשפט. למעשה, מדובר בכליאה מאחורי סורג ובריח למשך שארית חייו של הנאשם- בפועל, העונש נע בין 20 ל – 30 שנות מאסר. נשיא המדינה יכול להחליט לקצוב את עונשו של האסיר ורק אז העונש יהפוך לקצוב.
עבירת הרצח הבסיסית– ס'300:" הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו מאסר- עולם". גרימת מוות בכוונה או באדישות מבלי שהתקיימה אחת הנסיבות המחמירות המניות בחוק. כאשר בית המשפט מרשיע בגין עבירה זו, הוא רשאי לקבוע כי העונש יהיה מאסר עולם, או לקצוב את העונש בשנים ועד 30 שנות מאסר.
חוק העונשין מונה שלוש עבירות המתה: רצח, הריגה, גרם מוות ברשלנות. ההבדל העיקרי בניהם הוא בדרישה ל"כוונה תחילה" ביחס לתוצאות מצד הנאשם. לעומת זאת, כאשר אדם הביא למותו של אדם אחר תוך קלות דעת או אדישות הוא יואשם בעבירת הריגה, שהינה פחותה מעבירת הרצח.
מהן היסודות של עבירת הרצח?
עבירה פלילית מורכב משני יסודות: יסוד עובדתי ויסוד נפשי. בעבירת הרצח היסוד העובדתי פירושו שמעשיו של הנאשם הובילו באופן ישיר למותו של הקורבן. עבירת הרצח היא עבירה מסוג תוצאה- רק אם הקורבן אכן מת כתוצאה ממעשי הנאשם עלולה להיות הרשעה ברצח. לעומת זאת, אם הקורבן לא מת אך ניתן להוכיח שלנאשם היה כוונה להמיתו- ניתן יהיה להרשיע רק בעבירת ניסיון לרצח.
לעניין המחשבה הפלילית, על הפרקליטות להוכיח שלנאשם הייתה כוונה תחילה להורג את הקורבן וזאת בניגוד לכוונה ספונטנית, שעשויה לצמוח תוך כדי מריבה בלהט הרגע. הוכחת רכיב הכוונה חשובה מאוד כי היא זאת שמבדילה בין עבירת הרצח לבין עבירות הריגה אחרות.
היסוד של כוונה תחילה מורכב משלושה דברים שהתביעה צריכה להוכיח את התקיימותם:
- החלטה להמית- הנאשם אכן תכנן באופן מודע להמית את קורבן
- הכנה- הנאשם ביצע את הכנות הנדרשות לצורך ביצוע המעשה
- העידר קינטור- הקורבן לא התגרה בנאשם באופן משמעותי בסמוך לביצוע העבירה.
כדי שהמעשה יוגדר כעבירת רצח יש להוכיח את התקיימותם של שני התנאים: יסוד עובדתי ויסוד נפשי. אולם, כאשר התנאים לא מתקיימים אזי לא ניתן יהיה להאשים את האדם ברצח אבל ניתן יהיה להאשים בעבירת ההריגה.
סייגים לעניין הענישה בגין עבירות רצח-
ישנם מקרים יוצאי דופן שבהם החוק מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת בנוגע לצמצום עונשו של הנאשם שהורשע ברצח.
- רצח שבוצע על רקע הפרעות נפשיות קשות או מוגבלות שכלית חמורה של הנאשם, שאינם בגדר אי שפיות, אך לא אפשרו לו להבין את משמעות פעילותיו או להימנע מהן.
- רצח שבוצע לשם הגנה עצמית מתוך הכרח או חוסר ברירה.
- רצח שבוצע בידי אדם על רקע מצוקה נפשית חמורה בעקבות התעללות קשה וממושכת בו או ביקיריו על ידי הנרצח.
תיקון 137 לחוק העונשין-
ב-10 ביולי 2019 נכנס לתוקף תיקון 137 לחוק העונשין, אשר עוסק בהגדרות עבירות ההמתה וקובע מדרש חדש של עבירות ההמתה. עד היום היו שלוש עבירות המתה: רצח, הריגה, גרם מוות ברשלנות. אחרי התיקון נוספו סוגי עבירות חדשים כמו: רצח בנסיבות מחמירות, והמתה בקלות דעת.
