וויכוח שהסלים, דחיפה או תגובה אימפולסיבית עשויים להוביל להסתבכות פלילית ולמעצר, גם כאשר מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי או רקע של אלימות. התייעצות עם עורך דין פלילי לפני חקירה היא זכות בסיסית שאין לוותר עליה- ועשויה להוות את ההבדל בין סגירת החקירה ללא השלכות, לבין אישום פלילי, הליך משפטי מתמשך ומאסר בפועל.
על פי נתונים שפרסמה משטרת ישראל, למעלה מ-60,000 תיקים בשנה נפתחים כנגד חשודים בעבירות אלימות ותקיפה, כ-25% מכלל המעצרים הפליליים. עבירות תקיפה נחלקות למספר סוגים, ומבדילות בין תקיפה סתם, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש ותקיפה המתרחשת במסגרת התא המשפחתי.
ההבדל בין תקיפה סתם לבין תקיפה הגורמת חבלה של ממש
עבירות התקיפה מוגדרות בחוק העונשין ומדורגות לפי חומרת הפגיעה הפיזית וזהות הקורבן. ההבדל המרכזי בין תקיפה סתם לתקיפה הגורמת חבלה של ממש נעוץ בתוצאת התקיפה ובנזק אשר נגרם לקורבן העבירה אשר תועד ברשומות הרפואיות.
לא כל מגע פיזי בין אנשים מהווה עבירה באותה דרגת חומרה. כאשר אין פגיעה גופנית של ממש, עשויה העבירה להיות מסווגת כעבירת "תקיפה סתם”, עבירה שההתמודדות עמה הן בחדר החקירות והן בבית המשפט נוחה בהרבה.
המעבר מתקיפה פשוטה לעבירה של חבלה של ממש מתרחש ברגע שבו נגרם נזק גופני שניתן להוכחה. ההבדל הזה אינו טכני בלבד, אלא משפיע על חומרת האישום, על סמכויות החקירה ולעיתים גם על האפשרות להגיע להסדרים חלופיים.
סוגי עבירות תקיפה – הגדרות חוק העונשין
עבירת תקיפה
על פי חוק תקיפה מוגדרת כפעולה הכוללת הפעלת כוח על גופו של אדם בדרך של הכאה, נגיעה, דחיפה או הפעלת חום, אור, חשמל, גז או חומר אחר, ללא הסכמתו.
העונש המירבי על עבירת תקיפה: שנתיים מאסר.
עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש
תקיפה הגורמת לחבלה של ממש מתייחסת לפעולת התקיפה, כאשר בעקבותיה נגרמה לקורבן חבלה אשר נותרה לאחר האירוע (דוגמת: פציעה גופנית, שברים, צורך בתפרים).
העונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש הוא 3 שנות מאסר בפועל.
עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות
המחוקק נוהג החמרה נוספת באמצעות התייחסותו לקורבן העבירה ולנסיבות, ומגדיר עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות כאשר התקיפה מבוצעת כלפי בן משפחה או במקרים של תקיפה המבוצעת על ידי שני תוקפים או יותר. במקרים אלו הענישה עשויה לעמוד על 4-6 שנות מאסר.
עבירת תקיפת קטין או חסר ישע
המחוקק פועל להגנה מוגברת על אוכלוסיות מוחלשות ומבדיל בין קורבנות עבירה קטינים וחסרי ישע. עבירת תקיפה כנגד קטינים וחסרי ישע המבוצעת על ידי אחראי (הורה, אפוטרופוס, מורה, מטפל) עשויה להוביל ל 5-9 שנות מאסר.
השלכות פליליות
במקרה של הרשעה, הענישה בפועל נגזרת משורה ארוכה של שיקולים: עבר פלילי, נסיבות האירוע, מידת האלימות, הבעת חרטה ונכונות לשיקום.
בנוסף לזאת, הרשעה בעבירת אלימות עשויה להשפיע גם מחוץ לאולם בית המשפט: רישום פלילי, השלכות תעסוקתיות ופגיעה במעמד האישי והמשפחתי.
מומלץ לפנות לעורך דין פלילי מנוסה ומיומן שיבצע ניתוח משפטי מדויק של הראיות ושל סיווג העבירה, כבר בשלבים הראשונים של החקירה ובטרם הסלמתה.
הגנה משפטית על חשודים ונאשמים
ההגנה הפלילית מבוססת על בחינה של שני יסודות מרכזיים:
- עצם ביצוע העבירה – האם המעשה עונה על הגדרת העבירה בחוק. החוק מגדיר תקיפה כהפעלת כוח כלפי אדם אחר, בין אם באמצעות מכה, דחיפה, מגע פיזי או פעולה אחרת שנעשתה ללא הסכמה. תפקידו של עורך הדין הפלילי הוא לבחון האם המעשה כפי שהתרחש כלל הפעלת כוח, האם ניתן לטעון להסכמה.
- תוצאה – העבירה מייחסת לתוצאת התקיפה חשיבות גדולה במדרג העבירות ובענישה, ודורשת פגיעה גופנית שאינה זניחה וניתנת להוכחה. החוק אינו מעניק הגדרה סגורה למונח “חבלה של ממש”, ובמקרים רבים ההגנה תתבסס על היעדר חבלה מהותית וטענות לתקיפה זניחה, תוך הצבעה על פער בין הטענות לתיעוד הרפואי.
כאשר הנסיבות מצביעות על קיומה של העבירה, האסטרטגיה המשפטית תפנה להבנת הנסיבות שהובילו לאירוע והמחלוקת לא תעסוק בעצם האירוע אלא בפרשנות המשפטית שלו:
- האם התקיפה הייתה לשם הגנה עצמית?
- האם הייתה התגרות מוקדמת ו/או תקיפה הדדית?
- האם הנסיבות ניתנות לפרשנות בדרכים נוספות?
ניהול נכון של תיקי תקיפה ואלימות דורש שילוב בין הבנה ראייתית, קריאה מדויקת של חוות דעת רפואיות והיכרות עם מדיניות הענישה. לעיתים שינוי קטן בסיווג העבירה יכול להשפיע באופן דרמטי על תוצאת ההליך כולו.
