מהי עבירת הגניבה?
עבירת הגניבה היא בין העבירות הוותיקות בחוק העונשין. כבר בתקופת התנ"ך נצטווה עם ישראל לא לגנוב וזאת כחלק מן המצוות שבין אדם לחברו, המוזכרות בלוחות הברית. כיום בחוק העונשין ישנן עבירות שונות אשר משקפות את יחסו של המחוקק לעבירת הגניבה, כדי להגן על זכות הקניין של אחר. מלבד עבירת הגניבה הבסיסית יש מגוון עבירות נוספות הקשורות בגניבה. כגון: ס'390 גניבה בידי עובד ציבור, ס'391 גניבה ממעביד, ס'393 גניבה בידי מורשה ועוד.
עבירת הגניבה הבסיסית נחשבת לעבירה מסוג עוון אשר העונש הקבוע לצידה הוא עד 3 שנות מאסר. עבירה זו מעוגנת בס'384 לחוק העונשין:" הגונב, דינו – מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע לגניבה עונש אחר מחמת נסיבותיה או מחמת טיבו של הדבר שנגנב".
עבירת הגניבה מוגדרת בחוק העונשין בס'383. בזו הלשון:" אדם גונב דבר אם הוא נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו לשלילת קבע". כמו כן, אדם ייחשב כגונב במצב בו הוא החזיק בדבר מה בעל ערך אשר ניתן לו מאדם אחר והוא שלח יד במרמה בדבר.
הרכיב העיקרי בעבירה הוא הוצאת הדבר מחזקתו של הזולת ללא הסכמה. בתי המשפט פירשו את המונח "נוטל ונושא" כלקיחה ממשית של החפץ והרחקתו מהמקום תוך שלילת חזקת בעליו.
נטילת הנכס יכולה להיעשות במספר דרכים: בהתאם לחוק גניבה יכולה להתבצע באמצעות מספר דרכים:
1.תחבולה – תוך התחזות ותחכום
2.הפחדה – תוך אמירת איומים שאינם כוללים פגיעה פיזית
3. בטעות מצד בעל הנכס ובידיעת הנוטל שהחזקתו בנכס הושגה בשל הטעות מצד בעליו- כמו במצב שבו המעסיק מפקיד בטעות בחשבון הבנק של העובד סכומי כסף והאחרון בוחר שלא להשיב את הסכום.
4. מציאה- כול עוד ניתן לאתר באמצעים סבירים את בעליו.
מהי גניבה בנסיבות מיוחדות-
חוץ מעבירת הגניבה הבסיסית קיימות עבירות גניבה נוספות אשר העונש הקבוע לצדן חמור יותר, וזאת בשל הצורך להגן על זכות הקניין מקום בו מדובר בנכסים בעלי חשיבות מיוחדת בעייני המחוקק. כמו, גניבה של סחורה חקלאית, גניבה של יצירות אומנות. והעונש בגין עבירה זו עומד על 4 שנים. בנוסף, ישנן עבירות גניבה בנסיבות מיוחדות שהעונש בגין עומד על 7 שנות מאסר. כמו, גניבה של עובד ממעביד, ניצול סמכות וגניבה מצד גורם מורשה, גניבה מתאגיד.
מה ההבדל בין עבירת הגניבה לבין עבירת השוד?
יש הבדל ענק בין עבירת הגניבה לבין עבירת השוד. כך למשל, צורך הרשעה עבירת הגניבה התביעה לא צריכה להוכיח כי הנאשם נקט באלימות בעת הגניבה אלא די בכך שאותו אדם גנב דבר מה אשר שייך לאדם אחר. לעומת זאת, בעבירת השוד על התביעה להוכיח כי הנאשם נקט באלימות לפני, במהלך או לאחר ביצוע העבירה. וההבדל בין העבירות מתבטא גם בענישה. בעוד שהעונש על גניבה הנו 3 שנות מאסר, העונש על עבירות השוד הנו עד 14 שנות מאסר.
ע"פ 707-83 אהרון פטרומיליו נ' מדינת ישראל- פסק הדין שירטט את הקווים המנחים בהבדלים שבין עבירת הגניבה לעבירת השוד. הוגש נגד הנאשם כתב אישום אשר ייחס לו שלושה מקרים של חטיפת תיקים מידיהן של נשים. באחד האירועים, הגב' ממנה נחטף התיק מתה כתוצאה מבהלה. משום שכתב האישום ייחס לנאשם עבירת שוד, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, אשר הרשיע את הנאשם בשלוש עבירות שוד וכן בעבירת הריגה. בהמשך, הנאשם ערער לבית המשפט ובפסק הדין המזכה נקבע כי הנאשם לא תפס בכוח את התיקים ולכן לא מדובר בשוד אלא בגניבה בלבד. בית המשפט העליון זיכה את הנאשם מעבירת ההריגה.
מהי טענת חזקה תכופה?
ברוב המקרים אין עדי ראיה לביצוע עבירת הגניבה, אולם החשוד או הנאשם נתפס שעות לאחר האירוע כאשר הרכוש הגנוב בידיו. כדי להוכיח גניבה רק מעצם החזקת הרכוש הגנוב, יצר בית המשפט את עקרון ההחזקה התכופה אשר לפיו מספיק שהרכוש נתפס או נצפה בידי הנאשם בסמוך לביצוע העבירות כדי להוות חזקה לפיה הנאשם הוא זה שביצע את הגניבה בעצמו. מדובר בחזקה משפטית בלבד, ולכן נטל ההוכחה עובר אל הנאשם ועליו להוכיח שלמרות שהרכוש נתפס בידיו או ברשותו, הוא לא ביצע את הגניבה בפועל.
איך בית המשפט רואה את עבירת הגניבה?
הגדרת עבירת הגניבה היא רחבה ולכן לא מעט מקרים יכולים ליפול לגדרה. לכן, בית המשפט בוחן כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. למשל, בע"פ 807/99 בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אדם שנטל ערכת איפור מדירת מיסיונרים, בה נערך פוגרום על ידי אחרים. הנאשם לא השתתף אך רק צפה בו. בסופו, הוא מצא על הרצפה ערכת איפור שבורה ולקח אותה עמו. בית המשפט קבע כי אמנם היה מדובר בפרט שולי, אולם הנסיבות בהן הוא נלקח היו חמורות במיוחד, שכן לחפץ היה משמעות רבה – הרכוש האחרון שנותר למיסיונרים.
