עבירות מרמה והפרת אמונים – כל המידע
ס'284 לחוק העונשין-עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.
לעבירה זו יש שני יסודות:
יסוד ראשון- עובר ציבור
היסוד הראשון הוא היסוד העובדתי שקובע שמבצע העבירה חייב להיות עובד ציבור. ההגדרה של מישהו עובד ציבור מצויה בס'34 כד לחוק העונשין, סעיף ההגדרות. הסעיף מונה רשימה ארוכה של 11 בעלי תפקידים שונים שנחשבים לעובדי ציבור: עובד מדינה, חייל, עובד רשות מקומות, עובד הביטוח הלאומי, עובד בנק ישראל.
היסוד השני- עשיית מעשה מרמה או הפרת אמונים
היסוד השני שייך גם ליסוד העובדתי, והוא מגדיר את המעשה האסור. לפי לשון הסעיף המעשה האסור הוא מעשה מרמה או הפרת אמונים. ובהמשך החוק מוסיף כי המעשה היה נעשה כנגד יחיד הוא לא היה נחשב כלל לעבירה.
היסוד השלישי- הפוגע בציבור
מדובר על יסוד תוצאתי, כלומר יסוד שמבקש את התקיימותה של תוצאה מסוימת בעקבות נקיטת הפעולה האסורה. ובמקרה של עבירת המרמה הוא מצב של פגיעה בציבור.
הקושי בהגדרת העבירה
הערכים שמוגנים על ידה כוללים את אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של פקדי הציבור, פעילותו התקינה של המינהל הציבורי, כמו גם מניעת ניצול לרעה של הכוח שהופקד בידי עובד הציבור, הבטחת התנהגות ראויה ומניעת מעשים לא ראויים, מניעת השגת הנאה אסורה לעובד הציבור עצמו או למישהו אחר, מניעת גרימת נזק לציבור, הגנה על ערכי הדמוקרטיה.
בפס"ד בעניין שבס הגדיר ברק שלושה ערכים מוגנים לדבריו באמצעות העבירה: אמון הציבור בעובדי ציבור, טוהר המידות של פקידי הציבור, וכן הגשמת האינטרס הציבורי באמצעות פעילות תקינה של המינהל הציבור. מאז פרסום פסק הדין דבקו בו בתי המשפט ולפיהם אין צורך להוכיח כי עובד הציבור פגע באינטרס ציבורי ממשי אלא מספיק שהוא נמצא בניגוד עניינים חריף כשקיבל את החלטותיו.
בפסקה נקבע כי מדובר בעבירה ייחודית ומיוחדת, שכן היא עבירה "בת ריקמה פתוחה". עבירה שגבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר. היא עבירת מסגרת והיא לא בנויה על יסודות מוגדרים וברורים כמו רוב העבירות הפליליות. מאחר והעבירה מתקדמת רק ביסוד העובדתי לא נקבעו בהגדרה יסודות נפשיים ולכן בתי המשפט הסיקו את הצורך ביסוד נפשי על סיס עקרונות כללים. עקרונות כללים אלו מביאים כי המחשבה הפלילית היא מודעות.
יצוין כי לאורך השנים התפרסמו הצעות שונות לתיקון העבירה ולהגדרתה מחדש. ההצעה הממשלתית האחרונה התפרסמה ב2009 במסגרת תזכיר חוק- חוק העונשין שנועד לפי דברי ההסבר להבהיר ולפרט את תכניה וגדריה, אולם הצעות אלו לא בשלו לכדי חוק.
הצעת החוק מרמה והפרת אמונים-2099
מטרת ההצעה הייתה להחליף את הנוסח הקים של עבירת המרמה והפרת אמונים הקבועה בס'284 בנוסח החדש. מטרת התיקון הוא להבהיר את גדריה ויסודותיה של העבירה כמתחייב מעקרון החוקיות, ובכך להגביר את הוודאות בנוגע להיקפה הן כלפי הציבור אליו מכוון החוק והן כלפי מערכות האכיפה ובתי המשפט.
ההגדרה הכללית של יסודות העבירה- בעקבות פרשת שבס מוצע לקבוע מבחן סף כללי ולפיו על מנת שמעשה יכנס לגדר העבירה על התביעה להוכיח כי יש במעשה לפגוע פגיעה מהותית מאחד משלושת הערכים המוגנים שבסיסיה.
פירוט בחוק של ארבעה סוגי מקרים אופייניים של "מרמה והפרת אמונים"
1.מעשה שנעשה בקשר עם מילוי תפקידו או תוך שימוש במעמדו כעובד הציבור במצב של ניגוד עניינים, המשפיע או עשוי להשפיע על עניין אישי.
2. קבלת טובת הנאה על ידי עובד הציבור או על ידי קרוב של עובד הציבור, אשר ניתנה לו או לרוב באשר הוא עובד הציבור, למעט קבלת טובת הנאה המותרת על פי דין.
3. שימוש במידע פנימי שהגיע לעובד הציבור במסגרת תפקידו או בקשר עם מילוי תפקידו, לרבות העברת מידע כאמור לאחר, והכל לשם קידום עניין אישי.
4. יצרת מצג שווא בקשר עם מילוי תפקידו או תוך שימוש במעמדו כלפי עובד ציבור אחר, או מסירת דיווח כוזב לעובד ציבור או לגוף ציבורי, לרבות הסתרת מידע שבנסיבות העניין היה מוטל עליו לגלותו לעובד הציבור האחר, כאשר יש בכך כדי להשפיע על שיקול דעתו של עובד הציבור האחר במילוי תפקידו.
