פדופיליה (Pedophilia) היא סטייה מינית והפרעה נפשית פסיכיאטרית. המתמודדים עם סטייה זו חשים תשוקה מינית כלפי ילדים וילדות לפני גיל 13. רוב הפדופילים הם גברים ואין להם איזה שהיא העדפה מינית מסוימת אלא הדגש היא על גילו של הקורבן. רוב הפדופילים נראים אנשים נורמטיביים אשר מקיימים חיי שגרה תקינים.
איך ניתן לטפל בפדופיליה?
אנשים שסובלים מפדופיליה הם בדרך כלל מתביישים וחרדים מתגובות הסביבה. ולכן ברוב המקרים הם לא פונים לעזרה נפשית מקצועית. מטרת הטיפול היא למעשה למנוע ממנו לפעול לפי הדחפים הפדופיליים שלו על ידי הפחתת עוררות מינית ליד ילדים, הפחתת הגישה לילדים או מעקב צמוד. בנוסף, ישנם גם טיפוליים תרופתיים אשר כוללים סירוס כימי לעברייני מין, ואו טיפול אפקטיבי רק אם יש למטופל מוטיבציה ומחויבות גבוה לשליטה בהתנהגות שלו. יש הסבורים כי הטיפול הטוב ביותר עבור אדם כזה הוא בטיפול משולב גם פסיכותרפיה וגם תרופות.
הגורמים להתפתחות פדופיליה אינם ידועים כיום או לחלופין אינם מוסכמים בקרב מומחים. ולכן לא ברור מה המשקל היחסי של תכונה תורשתית, גנטית או נרכשת ברכישת פדופיליה. האבחון של המחלה נעוץ בעיקר שהפנטזיות המניות או הדחפים המינים יהיו כלפי ילדים בגיל 13 ומטה ויימשכו חצי שנה ברצף לפחות. פדופיליה מגיעה בדרך כלל עם הפרעות נפשיות נלוות כמו הפרעות אישיות, מציצנות, סדיזם.
יש הסבורים כי פדופיליה מתחלקת לשני סוגים עיקריים: ראשית ישנם פדופילים מקובעים, הינם פדופילים שהתפתחותם הפסיכו-סקסואלית נעצרה בשלב כלשהו והם נמשכים לילדים מאז גיל ההתבגרות. בנוסף, הם נוטים להיות ילדותיים ולהחצין את חוסר הבגרות שלהם. שנית ישנם פדופילים נסוגים, הם אינם נמשכים באופן רגיל לילדים ורק בתקופות של לחץ הם עשויים להעדיף ילדים על פני נשים בוגרות.
עם עלייתה של רשת האינטרנט והתפתחות עידן הטכנולוגי, הביאו לכך שינויים רבים באופן בו פדופילים מתקשרים ופועלים אחד עם השני. התקשורת באינטרנט היא אנונימית פדופילים רבים מצאו ברשת פלטפורמה בה הם יכולים לזהות את עצמם כפדופילים ללא סיכון בחייהם האישים. ומנגד, ישנם מאמצים רבים מצד ארגונים פרטיים ורשויות אכיפת חוק לאיתור וחשיפת הפדופילים הפועלים ברשת. במשטרת ישראל ישנה יחידה של אנשי מחשוב שמטרתם לאתר אנשים היוצרים קשר עם נערים ונערות ברשת על מנת לפתותם למפגש וקיום יחסי מין והבאתם למעצר.
איך ניתן לאבחן פדופיליה? ניתן לאבחן פדופיליה כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
1.במשך לפחות שישה חודשיים יש אירועים חוזרים של התעוררות מינית חזקה, ודחפים מיניים אן התנהגות המערבת פעילות מינית עם ילד או ילדים שטרם הגיעו לבגרות מינית- עד גיל 13 או פחות.
2.פנטזיות, הדחפים המיניים או ההתנהגות גורמים למצוקה או פגיעה תפקודית בתחום החברתי, תעסוקתי.
3.האדם בגיל 16 לפחות ומבוגר לפחות ב5 שנים מהילד
מהם דפוסי הפעולה של הפדופיל?
רוב הפדופילים לא עושים שימוש בכוח כדי לגרום לילדים לקחת חלק בפעילות מינית, אלא מסתמכים על מניפולציות רגשיות. פדופילים על פי רוב נוטים להיות מועסקים במקומות עבודה שבהם הם יפגשו ילדים או לנסות להיות בעמדה שתהיה להם הזדמנות להיות באינטראקציה עם ילדים באופן לא מפוקח. הם גם יכולים להשיג גישה לילדים באמצעות רכישת האמון של אם הילד ואפילו להתחתן איתה.
פדופילים מדווחים כי הם בוחרים ילדים חלשים ופגיעים כקרבנותיהם. כמו ילדים שחיים במשפחות גרושות, ילדים תלויים רגשית. למעשה הם מחפשים משפחות מסוג מסוים. הורים לילדים שנפגעו על ידם מאופיינים בהשכלה נמוכה, היעדרות ממושכת מהבית, ואימהות חד הוריות.
עבירות מין גורמות לסבל רב לקורבנות, פגיעה מינית עלולה לגרום נזק נפשי והתנהגותי חמור אצל הילד. ובכלל התפתחות של חרדות, היסטריה, דיכאון, הפרעות שינה סיוטים ועוד. לעיתים הסימפטומים מופיעים מיד לאחר הפגיעה ולעיתים הם מתפרצים רק שנים לאחר מכן. השפעות הפגיעה המינית מלווה את הקורבן אל תוך בגרותו, בקיום מערכות יחסים אינטימיות, חוסר יכולת לנהל מערכת יחסים זוגית תקינה ויציבה.
