חטיפה ממשמורת

מהן עבירות החטיפה? 

עבירות חטיפה מהוות פגיעה ישירה בחירות הפרט כי עצם אפקט החטיפה נשללות מהקורבן זכויות יסוד: פגיעה בחופש התנועה, פגיעה בשגרת חייו של הקורבן, פגיעה רגשית ומנטלית והיעדר וודאות מה יעלה בגורלו. משכך, המחוקק קבע עונשי מאסר ממושכים בעבירות חטיפה הנעים בין 10 ועד 20 שנים. 

העבירה מצויה בחוק העונשין תחת עבירות "פגיעה בחירות", חטיפה יכולה להתבצע למטרות שונות ובהתאם לכך נחקקו מספר עבירות חטיפה בסעיפים שונים, עבירת החטיפה הכללית מוסדרת בס'369 לחוק העונשין. 

עבירת החטיפה מוסדרת בס'369 לחוק העונשין- הכופה אדם בכוח או באיומים או מפתהו באמצעי תרמית ללכת מן המקום שהוא נמצא בו, הרי זו חטיפה, ודינו – מאסר עשר שנים. 

הסעיף מגדיר שני מקרים מרכזיים:

1. חטיפה בכוח- לקיחה בכפייה של אדם תוך שימוש בכוח או באיומים. 
2. חטיפה במרמה- פיתוי של האדם לשנות את המקום שלו, על מנת שהפיתוי לשינוי מקום יהווה חטיפה של ממש צריך להוכיח שרימו את הקורבן. 

בשנים האחרונות גברו מעשה החטיפה וכליאת שווא של אזרחים חפים מפשע. חלק גדול מהטיפות בוצעו לשם סחר בנשים למטרות זנות, רבים אחרים בשל סכסוכים על רקע בין-אישי על משמרות הילדים ואפילו בשל חובות כספיים לגורמים מפוקפקים. 

מה התביעה צריכה להוכיח כדי להרשיע אדם בעבירה זו? 

כדי להרשיע אדם בגין עבירה זו, התביעה צריכה להוכיח יסוד נפשי- לנאשם הייתה מודעות כלפי רכיב היסוד העובדתי של העבירה וכלפי התקיימות הנסיבות הקבועות בהגדרתה.  ובנוסף את היסוד העובדתי-  להוכיח כי הנאשם אילץ את הקורבן תוך שימוש בכוח או איומים להיכנע לו בניגוד לרצונו וללא להסכמתו ולגרום לו בכך לעזוב את המקום ב ו הוא נמצא. בנוסף, עבירת החטיפה מוגדרת כעבירה התנהגותית ולכן יואשם אדם בעבירה גם אם מעשיו לא הביאו בסופו של יום לחטיפת קורבן העבירה. 

מהי עבירת חטיפה ממשמורת? 

מהי חטיפת ילדים?

חטיפת ילדים היא אחת התופעות הקשות ביותר בהליכי גירושין. בין בני הזוג יש סכסוך משמורת ואחד מההורים חוטף את הילד למדינה אחרת ללא הסכמתו של ההורה האחר. בשל שכיחותה של התופעה בעולם כולו, נוצרה אמנת האג, אשר המדינות החתומות עליה מחויבות לשתף פעולה בניהן ולסייע בהשבת הילד למקום מגוריו הטבעי. 

כאמור, חטיפת ילדים מתייחסת לשני מקרים: כאשר ילד נחטף מישראל למדינה אחרת וכאשר והוא נחטף מחו"ל לארץ. למעשה מדובר על מצבים קשים ביותר שהורה יכול לחוות. במסגרתו, אחד ההורים לוקח את הילדים למדינה זרה ללא הסכמתו. לקיחת ילד ממקום מגוריו הקבוע מבלי הסכמת שני הוריו נחשבת על פי החוק כחטיפה. 

מעשה זה של הוצאת הילד לחו"ל באופן חד צדדי פוגעת בילד אשר שגרת חייו מטלטלת לפתע. כמו כן היא מפרה את זכותו של ההורה השני למשמורת על הילד. גם אי החזרת הילד כדין לאחר יצאה לחו"ל לזמן מוגדר בהסכמה, דינה כחטיפה. 

בית המשפט העליון הגדיר את התופעה של חטיפת ילדים תוך הפרת הסדרי משמורת והשגחה כ"רעה חולה שהקהילה הבינלאומית כולה ובכללה מדינת ישראל, נתרמה להילחם בה". (ע"פ 5463/11). למעשה, בדבריו אלו של בית משפט עליון מכוונים לעבודה שמדינת ישראל קיבלה על עצמה את אמנת האג העוסקת בהסדרת התדיינויות באשר לחטיפת ילדים והשבתם. בנוסף, החוק הישראלי מעניק כלים פלילים להתמודד עם התופעה-ס' 373 לחוק העונשין שעוסק בעבירת "חטיפה ממשמורת".

ס'373 חטיפה ממשמורת- 

1. המוציא, במעשה או בפיתוי, קטין שלא מלאו לו שש עשרה שנים או אדם שאינו שפוי בדעתו, ממשמורתו של אפוטרופוסם על פי דין בלי הסכמת האפוטרופוס, דינו – מאסר עשרים שנים.
2. העושה כאמור בסעיף קטן (א) כדי לרצוח או להעמיד בסכנת רצח, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד.

לעניין ס' קטן (א), עוסק בקטינים מתחת לגיל 16 שנים ובאנשים הנתונים למשמורת של אפוטרופוס על פי דין בשל היותם אי שפויים בדעתם. עבירה זו נוגעת גם לדיני משפחה שכן היא עולה פעמים רבות בסכסוכים בין הורים, כאשר אחד מההורים חוטף את ילדו מההורה השני. בנוסף, סעיף קטן (ב) מדבר על מצב שבו אם אדם הוצאה ממשמורת במטרה לרצוח את הנחטף או לסכן אותו ברצח, דינו יהיה מאסר עולם בלבד. 

נהוג להבחין בין שני סוגים שונים של חטיפת ילדים החלם אשר אמנת האג אמורה לטפל בהם: 

חטיפה אקטיבית- הילד נלקח על ידי ההורה למדינה אחרת תוך ניתוקו ממקום מגוריו הטבעי

חטיפה במחדל- ההורה נסע עם הילד למדינה אחרת במהלך שלא החל כחטיפה אך מסרב לשוב עמו למדינת המקור. 

אמנת האג לגבי חטיפת ילדים- 

התופעה של חטיפת ילדים היא כלל עולמית ולכן ב-1980  נחתמה האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים. מטרתה היא להבטיח את חזרתם של ילדים מדינת המקור. מדינות רבות חתומות על אמנה ובניהן גם ישראל וכל מדינה מחויבת לסייע לחברות באמנה, בהשבת הילד שנחטף אל גבולותיה בחזרה למדינת הקבע.  לעומת זאת, ישנם מקרים בהם הילד לא יוחזר אל מדינתו, מצבים שבהם הוכיח כי הילד התאקלם במדינה החדשה וכי השבתו למדינת המקור תגרום לפגיעה נוספת בו. 

שמה המלא של האמנה, אשר נחתמה בהולנד ב-1980, הוא למעשה "האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים". כלומר, האמנה קובעת כי המשמורת על ילד צריכה להיות מוגדרת למדינה בה אותו ילד מתגורר כדרך קבע ואסור להעביר ילד בצורה קבועה למדינה אחרת ללא הסכמה המלאה של ההורים או האפוטרופוס. 

במובן הרחב, מטרת האמנה היא לייצור מנגנון משפטי להחזרת ילדים שהועברו שלא כדין מהמדינה שהיא מקום הקבע למדינה אחרת על ידי הורה. האמנה אינה תקפה ואי אפשר להפעילה אם העברת הילד למדינה אחרת נעשתה עם הסכמת שני הוריו או האפוטרופוס המוגדר ואם הילד מעל גיל 16. 

יישום הגדרות האמנה נגד חטיפת ילדים מצריך שהמדינות המעורבות תהיינה חלק מהמדינות שהתחייבו אליה, לכן אחת השאלות החשובות נוגעת תמיד לרשימת המדינות החברות באמנת האג. מאז ניסוחה ועד היום, חתמו ואישררו את האמנה 101 מדינות. 

עלתה השאלה מה קורה במצב שבו המדינה שאליה הועבר הילד אינה חתומה על האמנה? התשובה היא שמדובר על הליך שונה ומורכב אך בהחלט אפשרי. במקרים אלו לרוב תתבצע עתירה לבית המשפט העליון שיוציא צו הוראה להחזרת הילד, לאחר שבשלב זה תבוצע פנייה לבתי המשפט במדינה אליה נחטף הילד ליישום ההחזרה. 

פסק דין של בית המשפט העליון בעניין חטיפה ממשמורת- 

עלתה השאלה עד כמה רחוק יכולה להגיע שנאתו של הורה גרוש כלפי ההורה השני? מפסק דינו של בית המשפט העליון שפורסם לאחרונה עולה כי שנאתו של הורה גרוש כלפי ההורה השני יכולה להגיע עד אין גבול ועד לכדי העלמתו של ילדם המשותף. מאז ועד היום מדינת ישראל אינה יודעת היכן הילד, שהיום הוא כבן 13, האם הוא חיי בגבולות המדינה או שמא הוברח מכאן. 

הסיפור התחיל לפני תשע שנים, כאשר בני זוג, ישראלית יהודייה ובלגי נוצרי התגרשו בבלגיה. בהמשך סופר כי התנהל בניהם מאבק משמורת אורך וקשה, אשר בסיומו נפסק כי המשמורת על הילד תינתן לאב, מאחר שהרשויות בבלגיה התרשמו שהאם אינה מכבדת את הצורך של הילד בקשר עם האב. 

לאחר מתן פסק הדין בבלגיה, האם חטפה את הילד לישראל. האב תבע בישראל את השבתו של הילד לבלגיה על בסיס אמנת האג וזכה בתביעתו, לאחר שטענותיה של האם אודות מסוכנתו של האב כלפי הילד נבדקו והופרכו. בסופו של דבר התקבלה החלטה סופית על השבת הילד לבלגיה. 

ביום החזרה המיועד הילד לא הגיע לטיסה, מאז ועד היום נעלמו עקבותיו כלא היו, כשהאב ממשיך לכלות את כוחותיו וכספו בחיפוש אחר הילד, בעוד שהאם ממלאת פיה מים. מדינת ישראל הגישה נגד האם תביעה פלילית בגין עבירה של הוצאה ממשמורת, אך בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המדינה, וזיכה את האם. 

בית המשפט קבע שלא ניתן להרשיע את האם בעבירה של הוצאה ממשמורת מאחר שהביאה להעלמותו של הילד עוד בטרם עלה על המטוס ועבר למשמורת הפיזית של אביו. משכך, פסק בית המשפט המחוזי כי לכל היותר ניתן להרשיע את האם בעבירה של הפרת הוראה חוקית בשל הפרתה את החלטת בית המשפט על החזרת הילד לבלגיה, עבירה שדינה מאסר מקסימלי של שנתיים. בסופו של דבר נגזר על האם שנה מאסר בפועל בלבד. 

אין באמור לשמש כייעוץ משפטי שכן כל מקרה נבחן לגופו. אתם או יקירכם הסתבך עם החוק?

היוועצות עם עורך דין פלילי מנוסה בשלב מקדמי יכולה לעשות את ההבדל בין חקירה "רגילה" שבסופה התיק ייסגר בלא כלום, ובין "הפללה עצמית" שתוביל למעצר במקרה הטוב, ובמקרה החמור יותר – לכתב אישום. אם גם אתם אדונים לגורלכם – פנו אלינו עכשיו או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם האפשרי. נשמח ללוותכם, לייצג להכווין ולפתור את הסוגייה המשפטית על הצד הטוב ביותר. בטוחני כי נבצע את הליווי והייצוג ברמה הגבוהה ביותר, ולשביעות רצונכם.

הנה הטלפון הישיר שלי:050-7719770 , התקשרו עכשיו ללא דיחוי, או שילחו הודעה בכל שעה: WhatsApp, אנו כאן בשבילכם. 

ראו עוד: אודות המשרד | שירותי המשרד | ההליך הפלילי | משרדנו בתקשורת | שאלות ותשובות | בלוג פלילי | המלצות | צור קשר