החזקת והפצת חומרי תועבה

מהי עבירת החזקת והפצת חומרי תועבה? 

החזקת חומר פדופילי כמו סרטונים ותמונות היא עבירה פלילית חמורה וכך גם הפצה או פרסום של חומר תועבה. החזקת והפצת חומרי  תועבה היא אחת מעבירות המין  החמורות בחוק העונשין ומטרתה היא לאסור ולהחזיק או לצורך תמונות וסרטונים בעלי חומרי תועבה שבהם בעיקר מוצגים קטינים בסיטואציות אינטימיות שונות. 

המחוקק מתייחס לעבירה זו בחומרה רבה משום שמי שמבצע את העבירה למעשה מעודד פדופיליה שבמסגרתה מנוצלים קטינים, נאנסים. וכתוצאה מכך משטרת ישראל הקימה מחלקה ייחודית ביחידת הסייבר להב 433 שמטרתה לאתר עברייני פדופיליה במרחב הסייבר. 

עבירה זו מעוגנת בס'214 (ב3) בחוק העונשין שקובעת כי העונש על מי שמחזיק ברשותו תוכן שבו מופיעה דמותו של קטין מתחת לגיל 18- שנת מאסר אחת. מדובר בעבירה מסוג עוון שמובילה להגשת כתב אישום. יש לשים דגש כי החזקת חומר  תועבה או צפייה בחומר תועבה היא עבירה שונה מעבירת פרסום חומר תועבה בדמותו של קטין- עבירת פרסום חומר תועבה היא עבירת פשע מהחמורות ביותר ודינה עד חמש שנות מאסר. 

214. (א)  העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

(1)   מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;

(2)   מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה –

(א)   במקום ציבורי;

(ב)   במקום שאינו ציבורי – אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.

           (ב)  המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו – מאסר חמש שנים.

           (ב1)        המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו – מאסר שבע שנים.

           (ב2)        נעברה העבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בידי האחראי על הקטין כהגדרתו בסעיף 368א, או בהסכמתו של אחראי כאמור, דינו של האחראי – מאסר עשר שנים.

           (ב3)        המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין או הצורך פרסום כאמור אף בלי להחזיק בו, דינו – מאסר שנה; לענין סעיף קטן זה, "מחזיק" או "צורך" – למעט המחזיק או הצורך באקראי ובתום לב.

מהי עבירת פרסום תכנים פדופילים? 

העבירה של פרסום תכנים פדופילים מוגדרת בס'214 (ב) לחוק העונשין. היא קובעת כי אם נעברה עבירה בידי האחראי על קטין או בהסכמתו יוחמר העונש לעשר שנות מאסר. כחלק מהוכחת יסודות העבירה- נדרש ראשית להוכיח כי אכן מדובר בקטינים. 

ראוי לייחס לחשוד דבר עבירה רק ככל שמדובר בתכנים מיניים של דמויות הנחזות מעבר לכל ספק סביר כדמויות של קטינים. ישנם מספק שיקולי העמדה לדין בעניין עבירות ההחזקה או צריכה של תכנים פדופילים בהנחה שקיימות ראיות מספיקות להעמדה לדין. 

למשל יש לבדוק את כמות התכנים הפדופיליים, האם מדובר בקובץ אחד או במספר קבצים או מדובר בכמות גדולה של קבצים. דבר שני, יש לבדוק את סוג התכנים- ככול שהתוכן הפדופילי קשה ופוגעני יותר כך גדל האינטרס הציבורי בהעמדה לדין. דבר שלישי, יש לבדוק את מידת הקרבה לחריג של אקראיות ותום לב, ס'214 (ב3) קובע כי המחזיק או הצורך תוכן פדופילי באקראי ובתום לב לא ייחשב כמחזיק או צורך לצורך קיומה של העבירה. במידה ונסיבות המקרה עולות בגדר החריג יש לשקול ביתר שאת האם ראוי להגיש כתב אישום נגד החשוד. 

במידה שנאספו תכנים פדופילים במסגרת החקירה המשטרתית הם עולים כ"חומר חקירה" כהגדרתו בס'74 לחוק סדר הדין הפלילי. הכוונה היא שקמה להגנה הזכות לעיין בהן. עם זאת, אין לאפשר לנאשם או לבא-כוחו להעתיק את התכנים הפדופיליים בתיק כחלק מימוש 

זכות העיון משום שהעתקה כזאת תפגע בכבודם ופרטיותם של הקטינים המופיעים בחומר ואף עלול להביא לזליגה של החומר לגורמים בלתי מורשים. כדי לאפשר לנאשם ולבא כוחו את זכות העיון בחומר החקירה יש להעמיד את החומר לעיונם במשרדי בפרקליטות או במשרדי היחידה החוקרת.