כולנו מכירים מסדרות הדרמה על בתי המשפט את בדיקת הפוליגרף המפורסמת שמסייעת לגלות האם החשוד הנחקר דובר אמת או לא. אולם בפועל, המציאות היא מעט שונה.
בדיקת פוליגרף היא בדיקה מעוררת מחלוקת. מחקרים שונים שנערכו קובעים כי אחוז הדיוק של הבדיקה הנו 90%. זהו נתון יחסית גבוה אך אינו חד משמעי. לכן, מאחר והכרעות משפטיות יכולות להיות הרות גורל, לא תמיד יהיה
ראוי לבסס הכרעה על סמך הממצאים של בדיקה שאינה מדויקת באופן מוחלט.
אם כך, מתי ניתן ומתי לא ניתן להשתמש בבדיקת פוליגרף בהליך משפטי?
הפסיקה קובעת כך:
כשמדובר במשפט פלילי – בדיקת הפוליגרף אינה קבילה בהליך העיקרי, אמנם בדיקות פוליגרף יכולות לשמש בשלבי החקירה, באיתור חשודים, בניקוי חשד ואף כראיה עקיפה לכך שהנאשם מוכן או לא מוכן לעבור בדיקת פוליגרף, מה שתורם להתרשמות בית המשפט.
כמו כן, בהליך מעצר לצורכי חקירה (ולאחרונה גם במעצר עד תום ההליכים), יכול הפוליגרף להביא לשחרור חשוד ממעצר, או להמשך מעצרו.
בהליך אזרחי המצב שונה – בדיקת הפוליגרף תהיה קבילה בבית המשפט במידה ומתקיימים שני תנאים:
1. קיימת הסכמה מפורשת בכתב על ידי שני הצדדים לקיום הבדיקה.
2. מתקבלת תוצאה חד משמעית.
השאלה האם ומתי מומלץ לעשות שימוש בבדיקת פוליגרף היא מורכבת ותלויה בהרבה משתנים ובנסיבות המקרה. בנוסף גם לאחר שהוסכם על קיום הבדיקה, הפסיקה קבעה כללים רבים המגדירים מה מותר ומה אסור בתהליך הבדיקה.
על כן, אם אתם שוקלים להשתמש בבדיקת פוליגרף כראיה משפטית, חשוב לפנות לעורך דין פלילי מנוסה בכדי שיבחן את המקרה וימליץ על הצעד הנכון.
