עבירת “אינוס מרחוק”

החוק במצבו הקיים אינו מציע הוראת חוק ספציפית שתגדיר את מעשיו של מעשה כ”אינוס מרחוק” אלא רק על ידי חיבורן של שלוש הוראות חוק:

1. אינוס במרמה ס’ 345(א)(2) לחוק – קובע כי כאשר הסכמת האישה “הושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה”. באשר לקטינות מתחת לגיל 14 עבירת האינוס במרמה אינה רלוונטית ועצם הקטינות יוצרת אי הסכמה, ס’ 345(א)(3) לחוק.

2. הגדרת “בועל” שבס’ 345 לחוק – “המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה” בעניינו הקורבנות החדירו חפצים לאיבר מינם.

3. גרם למעשה ס’ 350 לחוק – בעבירות מין ייחשב הנאשם כמי שעשה את המעשה גם אם גרם לכך שהמעשה יעה על ידי אדם אחר ומקרה זה האדם האחר הוא הקורבן עצמו.

למעשה, הטכנולוגיה הביאה עימה אפשרויות מגוונות בניהן מצלמת האינטרנט שבאמצעותה המבצע יוצר נוכחות כמעט פיזית. לכן ס’ 350 לחוק מיתר את הנוכחות של המבצע, במעשה האינוס, וככל שהמבצע גורם לקורבן עצמו “לבעול” עצמה באמצעות חפצים או איבר מגופה, וכאשר הסכמת הקורבן הושגה במרמה מחמת מחלתה, או שהסכמתה כלל לא רלוונטית מעצם היותה קטינה, המעשה יחשב כאינוס מרחוק.

חייגו עכשיו 050-7719770